בדרך כלל, הוא לא מעניין אף אחד. בחנות, הכוונה. זה חשוב שהוא שם, ועל זה משלמים לו, אבל בעצם, רוב הלקוחות משיבים את פניו ריקם. הוא מכיר את הריטואל. נכנסים, מעיפים מבט לכיוון, נגיד, מדף ספרי השירה, בוחנים, מעלעלים, קוראים את הכריכה האחורית. הוא שואל "אפשר לעזור?" בינתיים, הוא בוהה בהם קצת. למשל הבחור שנכנס אתמול בצהריים ונעצר בפינת היד שניה. פשפש, עד שמצא את לוליטה, זה עם הרישום של ילדה עירומה בכריכה. הוא עמד לומר לו משהו  כשקלט אותו מחליק בזריזות את הספר לתוך תיק בד משומש, אבל אז שמע קול נפילה. בפתח החנות היה מוטל איש מת.